<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימן ס"א</h1>
<h2>דף יח:</h2>
וקדירה חיה מותר לשהותה על האש והיא מתבשלת כל היום פי' ר' האיי גאון ז"ל לא חיה ממש דאלו צונן אסור להניחה בין השמשות והיינו טעמא דשריא דחמה קצת והטעם לפי שמסיח דעתו ממנה ולא יבא לחתות בגחלים וכן אין חוששין שמא יגיס בה שהרי מסיח דעתו ממנה ולא יגע כלל אבל צלי אין צולין אלא כדי שיצולו מבע"י וכן חררה טורט"יל בלעז ע"ג גחלים אין נותנין אלא כדי שיקרמו פניה פי' עליון ותחתון ומה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי. והטעם לפי שהצלי והפת ממהר לצלות ואפשר דבעי ליה לאורתא וחיישינן שמא יחתה פי' קרמו לשון קרום קרושט"א בלעז בד"א בשאין לו מזון ג' סעודות אבל אם היה לו מותר להדביק עם חשכה והרי הוא כקדירה חיה שמותר לשהותה. וכתב הר"י מקור' ז"ל וז"ל פ"ק מוכיח שמותר לתת שפוד של בשר או עוף סמוך לחשיכה אם הוא מנותח לנתחים לכתחלה בתוך התנור אם הוא מכוסה פניו אע"פי שיש אש בתנור ואע"פי שאינו כמאכל בן דרוסאי כר' אשי דשרי גדיא בשיל ולא בשיל בין שריק בין לא שריק ומוקמינן לה במנותח אבל עוף או טלה שלם אסור עד שיהא כמאכל בן דרוסאי דפסח דוקא שרו משום דבני חבורה זריזין הם אבל חוץ לתנור סמוך לאש אסור אף במנותח אלא א"כ הוא כמאכל בן דרוסאי ואוקימנא לה בבשרא אגומרי פי' חוץ לתנור סמוך לגחלים ולצורך לאכול בלילה. והריא"ף פסק כר' ירמיה בגדיא שרי בין שריק בין לא שריק פי' שריק מכוסה. בברחא שריק שרי לא שריק אסור והר"ז ז"ל מתיר אפי' לא שריק והר' האיי גאון כתב פסק דכל דקדשי ליה זיקא בין גדיא בין דבר אחר בין שריק בין לא שריק שרי עכ"ל.
